הטוב שברע המכוער

שיר שכתבתי על התקווה הנמצאת בתוכנו, ועל אבן היסוד המרכיבה את התקווה - היאוש.

עמוק בלב התקווה 

שוכן לו שונא

גואה עד יאוש

מחליק לעמקים

פורט על מיתרים

מנגן הוא עצבות

מניף הוא הרוח

מאמלל את הרצון

רוצה בטובה -

חסרת דמיון

'רעה היא זו'

אך לב בל יחיש.

ומתוך התהום, הכאב,

הטיפוס - קל הוא

כי אחר השפל

הגאות זורחת

האור בשולי

הקדירה החתומה.

נמצא לו אויב

המביא טוב

ומראה הוא אור

שרק בהסתר

ניתן לחזות.