ואנוכי יונה ולא איש

בחיים תמיד מצליחים ונכשלים. החכמה היא ללמוד מהכשלים ולתרגם אותם למקסימום הצלחות. אך רק אנו - בני האדם - יכולים ללמוד מטעויות, בגלל חכמתנו, מה שאין כן אצל בעלי החיים. (הכל בפרופורציות המתאימות)

כתבתי שיר המדמה אותי ליונה. אותה היונה תלך פעם אחר פעם אל החלון תוך התנגשות חזקה ולא תלמד להבא, מוזר, אך פעמים ואנו גם יונים שוטות...

דמיתי כיונה שוטה
אשר מוצאה את מותה
פני הזכוכית - החוצצת
בינות לתאוותה - יעדה.

חשוב חשבה היא, על נופת צופים
ולא למדה טוב המחיצה
כי בראשונה רק פצעה
לכן כעת, שוכבת כאבן דומם.

לו הסכנתי על דעתי
על מותר האדם מן הבהמה
רוח מדבר, חושבת אחר מעשה
שמא ואולי, הייתי אחר..

את אשר נעשה, מי יוכל להשיב
בזה אני יונה שחוטה
אך במעשים באים, אשמור על ההבדל
בחכמה מחזקת, שומרת חיים.

לו חכמה אסכיל
אף אדע להחיותה כבתחילה
אותה יונה טיפשה-אהובה
שבמותה, האירה את חיי.