שיר נחמד הממחיש את הבוקר בעודו מאיר חלושות כ'זמן השלווה', כיניתיה ''רעש שאינו רועם''. אולם כשזורחת השמש במלוא הדרה בהמשכו של היום - הרעש נהיה 'רועם', כך שהאור הגשמי דחה את האור הנפשי, הרוחני.
קו האופק נצנץ בזהוב
רומז הוא על כדור אדום-
המתעד להאיר את האפילה.
קול הדממה נגדע באחת
רעש - שאינו רועם - יוצר התחלה
לעוד יום מתחדש.
ציפורים מזמרות הרוח שורקת
כל עצי היער מתמתחים בקולניות
משמיעים הם,
רעש שאינו רועם...
וכך בהתחדשות הבוקר, מרעישה השלווה
חודרת היא את מגני הליל
זורחת היא אל אפלת הנפש
מרעידה היא, מעוררת לבבות ערים.
השמש את קרניה שלחה
ואת הבוקר החליף היום,
השלווה נעלמה ונמוגה
ורק הרעש עודנו מעיק.
אם קצת מן האור, דחה
הרבה מן החושך
הרי שהרבה מן השמש - החושך המרעיש
דחה קצת מן האור, האור השלו.
קו האופק נצנץ בזהוב
רומז הוא על כדור אדום-
המתעד להאיר את האפילה.
קול הדממה נגדע באחת
רעש - שאינו רועם - יוצר התחלה
לעוד יום מתחדש.
ציפורים מזמרות הרוח שורקת
כל עצי היער מתמתחים בקולניות
משמיעים הם,
רעש שאינו רועם...
וכך בהתחדשות הבוקר, מרעישה השלווה
חודרת היא את מגני הליל
זורחת היא אל אפלת הנפש
מרעידה היא, מעוררת לבבות ערים.
השמש את קרניה שלחה
ואת הבוקר החליף היום,
השלווה נעלמה ונמוגה
ורק הרעש עודנו מעיק.
אם קצת מן האור, דחה
הרבה מן החושך
הרי שהרבה מן השמש - החושך המרעיש
דחה קצת מן האור, האור השלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה