מים משמים

פואמה קצרצרה בסימן תסכול פני השבוע הגשום והסוער שחלף.

הגשם האנגלי חדל מלרדת
ובמקומו הגיע
גשם כועס
חדר הוא את 
כל מגני
ניקבם ככברה
בדרכו אל עבר
הגוף היבש, הצמא - 
לא למים.

מי הקרח נתכו 
על ראשי
כמדקרות של חרב
כשאחיו הגדול, של
הגשם - הברד
שלח את הינוקא
למנוחה קצרה. 

ובדיוק אז, באה 
הרווחה
השלג החל להיערם
עלי, פורש
את גלימתו הנאה
על גוף - רטוב 
ממים.

לבסוף גם הוא
גילה
את פרצופו האמיתי
כשהפשיר,
וכשאר אחיו
שטפני במימיו.

אולי אכן זו ברכה
אך מדוע בדרך
"מבורכת" שכזו?!