אילן בליל

שיר נחמד שכתבתי אחר שראיתי בשעת ליל מאוחרת  שניים משיריו של אילן שיינפלד

את נפשי 
להרגיע ביקשתי

הליל לאורכו
בשלום לעוברו

תרתי אחר שירים
בינות לכוכבים

אך גופי רצה ליישב
ופניתי אל המחשב

מצאתי לי אילן
ניגנתי בגן

הלילה חלף
עבר ביעף

שיינפלד הרגיע
את לבי הפצוע

והנה התגלה
מין מחבר השירה

אך הרגשתי 
לא התחלפה לטעמי

לכן את מינו
לא אזכור בשירתו

סבתא

השמש קפחה בבית הקברות
בעומדי בינות למצבות
שקט רועש, המעיד בקולו
על חיים וחיות - עולם ומלואו

השפלתי מבטי ניסיתי להפנים
סבתא איננה כבר עשור בשנים
הלב מסרב, מלקבל, מלהאמין
אף לא אחד מהמוות חסין

ביקשתי, התחננתי, לבי נשרף 
האדם במוחש, אך שהוא עלה נידף
וכאן נגמרו מילותיי
דמותה של סבתא, הבוערת בעצמותיי

במנוחתה השלווה עלינו תשגיח
לבל מרוע, מהדרך נודח
כי אם את הטוב נרומם
יהיה משכבה, משכב מחמם

ת.נ.צ.ב.ה.

ה'כמעט' המושלם

קנאתי בו שיכל לקנא בי
לשמר את התקווה
להיות חדש לעד

פעמים כמעט - זה הכל
כי המושלם פעמים פגום
והכמעט תמיד,
תמיד 'כמעט' -
מושלם בחסרונו.

אולימפידה

את המדליות נשאו

צוואריי האחרים
ואני את כאבי
ביארתי לשומעים
'אני יושב ומחכה,
במקום לייחל ולצפות'

נפשי בכפי

תופעה מעניינת בחיים היא: חכמה מאוחרת. בגיל 10 אנו מבינים כמה טוב היה בגיל 5 ומצטערים על אי ניצול מקסימלי של אותו הזמן. אך החכמה הזאת של גיל 10 לא תועיל לנו מאומה לניצול הזמן של גיל 10 כי החכמה של גיל 10 תבוא רק בגיל 15.

הרעיון הוא שלהבין בגיל 15 את חכמת גיל ה10 זו לא מעלה. כי כאן כולם מבינים זאת. החכמה הגדולה היא לנצל את הזמן גם כשלא ממש מבינים למה כדי שבאחרית הימים נשמח על מיצוי הזמן וניצולו.  

נפשי בכפי הנחתי
לרחף מעבר לצוק
את חיי לראות חפצתי
בגודלם הטבעי לדוק

עיני הסבתי מטה
נשקפה כממעוף הציפור
ומארץ נראתה
כפסגה לא-אפשר לסור

חכמת העכשיו לאשר עבר
פצעים לא תכסה
ואף אם לעתיד תגודר
ניסיון מי יקרא?!


   

לא שט

המים זורמים בבעתה 
תחת עול המשוט 
המאיץ בהם להמשיך.
להמשיך לחיות,
להמשיך לעשות,
להמשיך - כדי לא ליפול.

איני שט עם הזרם
גם לא נגדו
אני לא שט
אני מכונה.

נציב מלח

אנו בני-האדם נכשלים לעתים בדרך החיים. כדי לתקן את הטעיות אנו עושים הכל חוץ מלהסתכל על המטרה ולהמשיך - שזה הניצחון והתיקון הגדול ביותר! לא נשברנו, המשכנו, ולבסוף גם הגענו.

עת לצעוד
ואולי לעצור
ולהביט לאחור - בל!

אורב זיכרון אכזר
תר לדמעות
והרכבת כבר יצאה 
ועמה המסילה
כשגלגל השלג
מצרף רסיסים במסע

אני מהורהר
דוחק בעבר לראות
ובצומת המבטים
קפאתי כנציב מלח