עצל

עצל ברוח, יושב בצל
מחפש נמלה - אחריה כעיוור
לא חכמה, לא תבונה
ישאו רגליו אל דרך
חלום תחת אילן
חלף לו, יבש בשמש. 

זמן שאול

רוץ נערי, רוץ
אל תחשה כרגע
ימות הגשם חלפו
שבו העלים אל עץ.

רוץ נערי, רוץ
דבר נא אל המלך
שא אליו ברכה 
על שמש חמימה וצל.

רוץ נערי, רוץ
כי לא לעד החי
ועד שיבה לא זמן הוא
לחצי תאווה להספיק.

רוץ נערי, רוץ
מתנה קבלת מאב
קשה היא לפיצוח
אתה עוד מתמהמה?!

בודד

תר אחר הפינה, שבעיגול הבדידות
אין תמרור שיכוון, גם לא
זרקור, שיסלול נתיב אל אותה פינה
החבויה מעין כל, השוהים בתוך
אך מוארת למביטים מחוצה לו
ואיך אמצא את הדרך, אם לא ישחיל אי-מי
שם בחוץ, צבתות אהבה - שלא אשקע בסיבוב, ואז-
גם חבל עבות שמא לא יושיע.   

שלג

אלוקים מפזר צמר גפן -
אנו ממנו מתחבאים
מהרכות, מהלחות,
לה אנו מייחלים.

אלוקים מפזר צמר גפן -
כולנו גלימות מקבלים
במידה מתאימה
נראים כבני אצילים.

אלוקים מפזר צמר גפן - 
בו אנו משתעשעים
לו רק אגרנוהו
פצעינו היו מתרפאים.

אלוקים פיזר צמר גפן - 
אמש היו לבנים
והיום מאוס ושחור
כשיכור אחר פורים. 

תיקו

פעמים נקמה
היא הכרח האהבה
ואך לא לתת לו-
לנהר הכאב, להמשיך ולזרום.

פעמים לשלם בכסף
זהו תשלום זול
ואך לא לאסור עצמך
לזמן - לא זמן, של 'אסיר טובה'.

מים משמים

פואמה קצרצרה בסימן תסכול פני השבוע הגשום והסוער שחלף.

הגשם האנגלי חדל מלרדת
ובמקומו הגיע
גשם כועס
חדר הוא את 
כל מגני
ניקבם ככברה
בדרכו אל עבר
הגוף היבש, הצמא - 
לא למים.

מי הקרח נתכו 
על ראשי
כמדקרות של חרב
כשאחיו הגדול, של
הגשם - הברד
שלח את הינוקא
למנוחה קצרה. 

ובדיוק אז, באה 
הרווחה
השלג החל להיערם
עלי, פורש
את גלימתו הנאה
על גוף - רטוב 
ממים.

לבסוף גם הוא
גילה
את פרצופו האמיתי
כשהפשיר,
וכשאר אחיו
שטפני במימיו.

אולי אכן זו ברכה
אך מדוע בדרך
"מבורכת" שכזו?! 

אדרת הכוכבים

יצאתי אל המזח
אל סיפור כוכבי הנצח
הבהיקו הם על המים - כולם
אלו המסוגלים להכילם

את כאבם הטילו הימה
נחבטו בגלים, צללו פנימה
מטפסים ללמעלה כצחורים
שם ממשיכים הם בסיבובים

והים, שלא כמו עם נרקיסוס-
המביט פני האוקיינוס,
מזכך כאם אוהבת
מקנה להם אדרת.